פוסט סיום

יום שישי, יצאנו בשבע וחצי בבוקר לכיוון וינה. יש לנו כמעט 4 שעות נסיעה, צריך להחזיר את הרכבים השכורים והטיסה יוצאת ב 14:15. לעמדת הכרטוס הגענו כשעתיים לפני הטיסה. לטיסה מוינה לעמאן לא הייתה בעיה במקומות, הטיסה מעמאן לישראל הייתה כנראה מאוד עמוסה וקיבלנו מקומות מפוזרים. הטיסה עברה בקלות והגענו למסקנה שזה היה ממש בסדר לטוס עם החברה הירדנית. הצוותים נחמדים ונעימים, האוכל סבבה ובהחלט שווה אם העצירה בעמאן של מספר שעות. בעמאן נחתנו בשבע שעון ירדן וישראל, והטיסה הבאה ב 22:30. צריך להעביר שלוש שעות. היה יותר פשוט משחשבנו. הילדים שיחקו להם במשחקי קלפים ומהר מאוד הצטרפו אליהם ילדים ישראלים אחרים שהיו בשדה. כשסיימו עם הקלפים עברו למשחק שלוש מקלות שעבר הסבה לשלוש נעליים. בקיצור שמחה וששון. הטיסה יצאה בזמן, החלפתי מקומות עם אנשים טובים במטוס כך שהצלחנו לשבת בזוגות ובודד אחד אז גם זה הסתדר לא רע (בכל מקרה הטיסה לוקחת בקושי חצי שעה אז זה לא עניין גדול). נחתנו בשלום, קשה לחזור.

אז כמה מילות סיכום לחוויה:

אוסטריה מדהימה בטבע היפה שלה. שפע ירוק (לפחות בעונה הזאת) נהרות, מפלים, אגמים והרבה מרחבים. גרנו בבית שהשכנים הקרובים אליו במרחק של לפחות 100 מטרים, כנראה שיותר. למי שבא משכונת מגדלים זה ממש מורגש :). למרות שזו עונת התיירות והרבה משפחות מטיילות לא הרגשנו בעומס באתרים, היה בהחלט סביר. יש המון פעילויות מלהיבות לילדים ברוב האתרים שהלכנו אליהם. מומלץ בחום לטיולי משפחה.

בכל מקום נתקלנו ביחס נעים וסבלני (בפארק חבלים אחת המדריכות לא הייתה סבלנית בכלל אבל כנראה שנשבר לה קצת מכל האנשים הלחוצים אז לא סופרת את זה). השפה היא גרמנית אך ברוב האתרים יש דוברי אנגלית. מקומיים שלא באתרי תיירות פחות שולטים באנגלית וגם עם בעלת הבית שלנו דיברנו בפנטומימה או במספרים :).

עלויות הטיול היו כמתוכנן. חסכנו כסף רב בטיסה דרך ירדן (כמעט 50% חיסכון, מאוד משמעותי). מבחינת מגורים שילמנו יותר מהממוצע כי רצינו להתפנק בבית משלנו ולא עם משפחות נוספות. הבית היה פינוק אמיתי, מאובזר לגמרי (חוץ ממכונת כביסה היה שם הכל), סאונה בבית, שפע חדרים, נוף מדהים. לדעתי שווה כל יורו ששילמנו. האוכל עולה כמעט כמו בארץ ובדרך כלל הסידור היה ארוחת בוקר טובה בבית, כריכים לשוטטות ומסעדה לארוחת ערב. רוב האטרקציות כלולות בכרטיס זלצבורגלנד שקנינו ביום הראשון. הכרטיס לא זול אבל בוודאות מחזיר את עצמו.

ולבסוף, הכי חשוב, החברים שאיתם נוסעים לטיול. כל הארגון והתכנון טרם הנסיעה היה באותו ראש ובמהלך הטיול הייתה זרימה מלאה לגבי המסלול, האוכל, האטרקציות ובעצם הכל. לילדים היה כיף לבלות עם החברים, אף פעם לא משעמם להם ולנו המבוגרים הייתה חברה נהדרת כל יום, הרבה צחוקים ואווירה מעולה. שיחקתם אותה יגרים, נשאר טעם של עוד.

*** סוף ***

דרך גרוסגלוקנר

יום אחרון לטיול שלנו בחרנו לטייל בדרך גרוסגלוקנר. זוהי דרך אלפינית המתפתלת כ-50 ק"מ ומגיעה עד לקרחון פסטרזה. יש בדרך 12 תחנות עצירה רשמיות, חלקן נקודות תצפית, חלקן מוזיאונים קטנים, תחנה אחת עם אגם, ועוד ועוד. בתחנה האחרונה יש נקודת תצפית מול הקרחון ויש מרמיטות מסתובבות בהר (ראינו אחת). הדרך הייתה מרשימה ויפה ונהנו בכל התחנות בהן עצרנו. אטרקטיבית במיוחד הייתה התחנה עם האגם. שכשכנו, הקפצנו אבנים, שיחקנו והעברנו שם זמן רב. מאחר והנסיעה לשם ארוכה והשהייה לקחה לנו המון זמן, הגענו למסעדה לארוחת ערב אחרי תשע והבייתה בעשר וחצי. מחר עוזבים מוקדם צריך כבר ללכת לארוז.

פארק חבלים, ארמון הלבורן ושוטטות ברחובות זלצבורג

היום שמנו פעמינו לפארק החבלים אניף. שמענו שזה פארק מאתגר ושופע מסלולים. אם הילדים כל הזמן נדנדו ללכת ללאקי פליצר כך גם אני נדנדתי שחייבים לקחת אותם לפארק חבלים. גיבורה גדולה… מאחר ולשי יש אצבע לא תקינה וליגר כואב הגב מילדים שנתקעו בו במגלשת מים (תירוצים עלובים) זמירה ואני עלינו עם עדי, יואב, ירדן ואיתי. אורי ועומר הלכו עם שי ואייל למסלול הקטנים ומאוד נהנו שם. אז בחזרה לגדולים, המדריכה נתנה לנו הנחיות מפורטות והראתה לנו בפרוטרוט איך מחברים את השאקלים, את המתקן אומגה, סוגר הבטיחות ובנוסף הדרכה על יבש בגובה של מטר. מתישהו באמצע ההסבר נפל לי האסימון שהיא לא מתכוונת להצטרף אלינו בכלל ואנחנו צריכים לעבור בין התחנות לבד!!! הגילוי היה מרעיש ומפחיד וכל הבטחון (המופרז) שהיה לי בהתחלה התפוגג. מרוב לחץ עשינו את המסלול היבש פעמיים, וניגשנו לתחנה הראשונה. איתי גילה סימני חרטה והיסס אם לעלות בכלל. לבסוף החליט להתחיל איתנו את המסלול. עלינו לתחנה הראשונה, ובגובה 3 מטרים הכל נראה אחרת. הרבה יותר מפחיד. התחלנו את התחנה הראשונה שהייתה יחסית סבירה, הליכה על סולם חבלים מתנדנד. תחנה שניה הסולם חבלים בזיגזג והחבלים רועדים. הגובה כבר מגיע ל 4-5 מטרים. אחרי התחנה הזו איתי החליט לפרוש בשיא. השתוקקתי לפרוש גם אבל לא היה לי נעים להתבזות לפני הילדים, במיוחד אחרי שברברתי על זה כל כך הרבה זמן. בתחנה הבאה נאלצנו ללכת על פס גומי מתוח ובתחנה אחרי ללכת על כבל דקיק. בשלב הזה צווחתי ליגר שיקרא למדריכה שתסביר לי איך אני אמורה לעשות את זה. היא לא התרגשה ממני ואמרה לי שזה בדיוק כמו שאני חושבת, הליכה על כבל וקדימה לזוז שלא אעכב את כולם. היה מפחיד מאוד. הילדים היו ממש בסדר ונהנו ממש. בתחנה של דילוג בין שלב סולם לחבל לכל האורך כמעט נשברתי. אחרי זה האומגה כבר נראתה לי החלק הכי פשוט במסלול. סיימנו את המסלול והודעתי שהספיק לי לגמרי להיום. לקח לנו בערך שלוש שעות, אולי אפילו יותר. עכשיו במבט לאחור היה כיף :).

בזמן הזה הקטנים שסיימו מזמן את המסלול שלהם הלכו עם אייל ושי לטבול באגם ולאחר מכן גם הגדולים הצטרפו. הייתה בהחלט התרעננות במקום.

מפארק החבלים נסענו לארמון הלבורן. הארמון של מרקוס סיטיקוס שהיה שובב לא קטן ואהב להשתעשע על חשבון אורחיו בהשפרצות מים ממקומות בלתי צפויים  בגינת הארמון. במסגרת הסיור עברנו בין התחנות השונות וקיבלנו שטיפה מפתיעה בכל פעם מחדש. בהחלט סיור משעשע.

בסיומו הסתובבנו עוד קצת בגני הארמון והצטלמנו ליד הפביליון מהסרט "צלילי המוזיקה". תיירים או לא תיירים????

המשכנו לעיר זלצבורג, שוטטנו ברחובות ובכיכרות ואף גיחה קטנה לבית הקברות. מאחר והגענו בשעה 19:00 שזו שעה מאוחרת רוב דוכני הרחוב כבר סגרו ולא קנינו מזכרות למרות שזה היה התכנון. ארוחת ערב מאוחרת, ושעה נסיעה הבייתה. יום ארוך במיוחד אך עמוס חוויות.

הר הרוחות ונקיק ליכטנשטיין

פתחנו את הבוקר בקניית נעליים לאורי. יצא מורווח מכל העסק הזה ועכשיו יש לו נעליים חדשות של salomon. באופן בלתי מוסבר, דווקא היום ראינו פעמיים נעל ילדים בכבישים שונים. יתכן שנעל הפומה של אורי מנסה לשוב הבייתה???

היום יום יפה, נסענו לגייסטרברג הר הרוחות. מקום שכולו מכוון לפעילויות ילדים. מתחילים עם רכבל, עליה ארוכה עם נוף יפה. כשמגיעים לסוף ויורדים מהרכבל צועדים עוד 20 דקות לתחנה של הטרקטור שמסיע אותנו לפסגת ההר. הפעילויות לילדים כללו סוג שלחפש את המטמון בכל ההר. היו להם מדבקות שיש להדביק בכל תחנה ולמצוא את כל התחנה זה ללכת המון. הפעילויות הלהיבו את הילדים והם נהנו מאוד מכל המשחקים בהר. בלי לשים לב כבר הגענו לשעה ארבע ועדיין היינו שם. מאחר והטרקטור האחרון יוצא בארבע וחצי והרכבל האחרון בחמש הבנו שצריך למהר.

כשירדנו מהרכבל השעה הייתה כבר חמש וחצי. מיהרנו ליעד הבא, נקיק ליכטנשטיין שנמצא קרוב להר הרוחות. הכניסה לנקיק עד שעה 18:00 אז היינו חייבים למהר. נכנסנו בשעה 18:01 והספקנו לטייל בערוץ.

סיום היום במסעדת סטייקים מצויינת במרחק 5 דקות הליכה מהבית. היה טעים.

רכבלים ומגלשות ואגם גוסאו

הבוקר מזג האוויר עדיין סגרירי וגשם קל אך עקבי, יורד מהבוקר. לא רצינו לבלות שוב במקומות סגורים אז לקחנו סיכון ויצאנו למסלול המתוכנן בתקווה שהגשם ישכח. תחנה ראשונה רכבל גרפנברג ואגריני. אז נכון שכבר היינו במספר רכבלים אך פה האטרקציה היא השעשועים בראש ההר. כשיצאנו מהרכבים עדיין ירד גשם, הפגנו נחישות, לבשנו שכמיות גשם ויצאנו אל הלא נודע. לשמחתנו הגשם פסק תוך 5 דקות והמשכנו בתכנית כמתוכנן. לפני העליה לרכבל קיבל את פנינו דובי שחילק מדבקות וסוכריות לילדים. מחווה כל כך פשוטה שעשתה להם את היום. הגענו לראש ההר, הטמפרטורה 5 מעלות. קפוא. לאט לאט הפשרנו והתחלנו להכיר את המקום והאטרקציות. היה שם אגם קטן שניתן לחצות אותו בגשר מתנדנד או באמצעות רפסודה או בהליכה על אבנים גדולות. כמובן שניסינו את כל האפשרויות מספר פעמים. טרמפולינה צבעונית ענקית שכיף לקפוץ עליה, פינת ארנבונים, שעשועי חבלים, ועוד משחקים חמודים. כעבור שלוש שעות הרגשנו שמיצינו אז החלטנו להפתיע את הילדים וליסוע למגלשות ההרים באבנטאו .

המגלשה באבנטאו היא בין הארוכות כ-2 ק"מ. יש פחות סיבובים מאשר בלאקי פליצר אבל היא ארוכה ומפחידה בדרכה. סיבוב ראשון כולנו השתתפנו כשאורי הצטרף לשי, עומר לזמירה ואיתי הצטרף אלי. כמובן שנרשמה התלהבות רבה ובקשות לסיבוב נוסף. חשבנו לשלוח את הגדולים בלבד אבל הקטנים לא ויתרו לנו ומצאנו את עצמנו גולשים שוב. עוד קצת משחקים בשעשועים ברחבה, קפה וגלידה ונסענו לראות את אגם גוסאו.

לאגם גוסאו הגענו בשעה קצת מאוחרת, סביבות 18:00 ובכל זאת רצינו להקיף אותו. האגם יפיפה והדרך המקיפה את האגם מקסימה. הקצב שלנו היה איטי במיוחד, עם עצירות תכופות לצילומים, זריקת אבנים לאגם ועוד קשקושים כך שלקראת הסוף כבר ירד הלילה ואנחנו עדיין ביער מסביב לאגם. סיימנו את המסלול קצת לפני תשע בלילה ולשמחתנו המסעדה במקום הסכימה לקבל אותנו ממש לפני סגירה. חזרה לבית שלנו בפלאכאו רק בסביבות 23:00. יום ארוך.

אנקדוטה משעשעת: הנעליים של אורי נרטבו עוד באגם שעל ראש ההר. שי שם את הנעליים לייבוש על גג האוטו. כשיצאנו מהמסעדה בלילה שי כבר הספיק לשכוח מהם ורק אחרי רבע שעה נסיעה נזכר שהיו נעליים על גג הרכב. עצרנו בצד וראינו שנותרה רק נעל אחת. לחזור חזרה בלילה בדרך החשוכה לא היה אופציה בכלל וקיוויתי שאורי לא יעשה מזה סיפור ויתאכזב. כששי נכנס לאוטו עם נעל אחת ואמר לאורי שהוא מצטער אבל השניה נפלה אורי ענה לו: "לא נורא גם ככה הן היו מכוערות….". המשפט הזה קרע אותנו מצחוק.

מכרה המלח בהליין ותרמה אמדה

הבוקר קמנו ליום סגרירי ביותר. ירד גשם בלילה ובבוקר המשיך טפטוף קל. אנחנו עוקבים אחר התחזית וידענו מראש שהיום הזה הולך להיות גשום ולכן התכנונים שלנו התמקדו בפעילויות במקום סגור. התחלנו במכרה המלח בהליין.

כמובן שאנחנו לא החכמים היחידים שחשבו ללכת למכרה מלח כך שהיו תורים לא קטנים לסיורים. נרשמנו לסיור וחיכינו שעה ורבע. בזמן הזה הילדים שיחקו בגינת השעשועים של המקום והטפטוף הבלתי פוסק לא הזיז להם בכלל. הסיור עצמו היה מאוד נחמד וכלל תלבושת של כורים שכל אחד מאיתנו לבש, נסיעה ברכבת לתוך המכרה, מגלשות עץ בתוך המכרה ושיט באגם תת קרקעי. הסיור כולו נערך בטמפרטורה של 10 מעלות.

כשיצאנו מהמכרה עדיין היה סגרירי וטפטוף קל אז המשכנו לפעילות נוספת במקום סגור. הלכנו לתרמה אמדה שם יש למעשה בריכת גלים סגורה, מגלשות מים, ובריכה מחוממת פתוחה עם מים מלוחים. המקום היה מלהיב ביותר. מגלשות המים היו ברמות שונות והילדים יכלו לחוות שתיים מהשלוש. כמובן שנהנו מאוד והתגלשו פעם אחר פעם. בריכת הגלים גם הייתה משמחת במיוחד כשהיו בה גלים. הבריכה החיצונית הייתה ממש נהדרת, בחוץ קר אך כל הגוף במים החמים. בריכה ספירלית קטנה ערבלה אותנו מדי פעם וזרמנו במעגלים. יצאנו משם בשמונה בלילה והלכנו לאכול.

מצאנו מסעדה באלטנמרקט שהייתה מעוצבת מאוד יפה, תא ישיבה שעשוי מחבית אמיתית ובכלל מקום מושקע. האוכל היה מוצלח וטעים. תם לו עוד יום…

• היום התמונות צולמו בעיקר במצלמות סטילס או בגו פרו אז יצורפו בהמשך.

משחקים בשלג, זיגמונד טון והדובדבן שבקצפת

היום בתכנית לבקר בהר קיצשטיינהורן, במאגר המים של קפרון, טיול בערוץ זיגמונד טון ואגם קלאמזה, ביקור חטוף במגלשת ההרים מייסיפליצר. בפועל הספקנו בערך רבע אבל העיקר האיכות.

הגענו להר קיצשטיינהורן, אחד ההרים הגבוהים באלפים, גובה 3029 מטרים. העליה להר באמצעות שלושה רכבלים (שלוש תחנות). בתחנה הראשונה והשניה היו מקומות לאכול וחנויות ספורט (לא ממש אטרקציה) אבל בתחנה העליונה יש רחבת שלג עם שעשועי שלג נהדרים. מדרון שלג שניתן לרדת ממנו על צלחות פלסטיק גדולות, מזחלות קטנות וכו'. לבשנו מעילים וכפפות וקדימה לגלישה. מהר מאוד הצטרפנו לילדים והתגלשנו פעם אחר פעם במדרון הזה. בפעם הראשונה עדיין לא ידעתי לשלוט טוב בפלסטיק וכמעט דרסתי מישהו, בפעמים הבאות כבר למדתי לעצור.

העברנו לא מעט זמן בשלג וכשסיימנו רטובים מהקרח אך מרוצים עד השמיים הבנו שלא נשאר לנו זמן כמעט לכלום. מאגרי המים בקפרון אמורים להיות מאוד יפים אבל נסגרים בארבע וחצי וממש לא נשאר לנו זמן ללכת לשם. אגם קלאמזה מסלול שיקח לפחות שעתיים אז החלטנו להתפשר על ערוץ זיגמונד טון. ידענו שזה מסלול קל יחסית עם הרבה גשרי עץ. באנו בלי הרבה ציפיות ולקח לנו קצת זמן למצוא את הכניסה. התחלנו ללכת ומהר מאוד הבנו שזה הרבה מעבר לציפיות. המסלול הזה הוא אחד המדהימים שראינו. רוב המסלול על גשרי עץ מאוד קרוב לסלעים ולמפלים. העוצמה של המפלים והקרבה לסלעים מעצימה עוד יותר את החוויה וזה היה פשוט מדהים. סיימנו את המסלול מרוצים ולא מאוד עייפים וחזרנו לכיוון הבית בפלאכאו.

מאחר והגענו לאזור בסביבות שש וחצי ונשאר עוד קצת זמן לפני סגירה, קפצנו סוף סוף לשמחתם של הילדים למגלשות של לאקי פליצר. כבר שלושה ימים שאנחנו שומעים בסביבות חמישים פעמים ביום – אז מתי הולכים ללאקי פליצר. היום שחררנו את זה :). מגלשות ההרים הם חוויה ממש כייפית וגם אנחנו הצטרפנו אליהם. מבחינת הילדים זה היה סיום מעולה ליום נהדר.

ארוחת ערב במסעדה עם מתנפחים וטרמפולינות לילדים סיכמה את היום הרביעי למסענו.

 

 

 

הלשטאט, תצפית חמש האצבעות ומערת הקרח דכשטיין

המסלול היום כלל בילוי בהלשטאט, מרחק נסיעה כשעה ורבע מפלאכאו. מזג האוויר יפה וזה חשוב כי יש תצפית יפה שמצריכה יום בהיר. בחניון פגשתי חבר לעבודה מאמדוקס, בהמשך ראינו חבר מהכיתה של ירדן ובאופן כללי המון ישראלים. שומעים עברית בכל מקום. עד כה היה נחמד.

התחלנו את המסלול בטיפוס ברכבל. תחנה שניה, בגובה 2060 מטר מובילה למסלול הליכה יפה עם תצפית מיוחדת בקצה המסלול. תצפית חמש האצבעות נקראת כך על שם גשרי האצבעות המשקיפים על הנוף היפה (אגם הלשטאט והר דכשטיין). טיילנו עד התצפית ובחזרה והילדים הקטנים סחבו ממש יפה.

ירדנו עם הרכבל לתחנה הראשונה בגובה 1350 מטר, משם יצאנו למערת הקרח של דכשטיין. הדרך למערה כרוכה בעליה תלולה ומעייפת של 20 דקות אבל אם הילדים לא התלוננו אז מי אנחנו שנקטר? סבלנו בשקט…הסיור במערה לקח כ 45 דקות. במערה קור כלבים שאין לתאר. מאחר וידענו מראש הצטיידנו בהתאם במעילים, כובעי צמר, כפפות ושאר הגזמות. המערה לא קשה מדי להליכה והקרחונים בה מרהיבים. נהננו מהחוויה.

סיימנו את היום בבילוי בעיירה הלשטאט. כשאומרים עיירה ציורית בדיוק לזה מתכוונים. מצד אחד אגם ענק עם ברבורים וברווזים ומהצד השני בתים מקסימים על צלע ההר עם יערות ירוקים. בקיצור מדהים. ארוחה טובה במסעדה עם קינוחים מוגזמים ויאלה הבייתה. בכיכר העיר הייתה תזמורת שעשתה אווירה טובה ויפה וממש יצאנו מרוצים. יצאנו מהלשטאט רק בסביבות 20:30 כך שהגענו מאוד מאוחר. כנראה שלא נוותר על גיחה קלה לסאונה, נראה איך נקום מחר.

 

מפלים ונקיקים ומופע נשרים

קמנו לבוקר סגרירי. הגבעה שמול החלון שלנו מכוסה חלקית בערפילים ופרט לצלצול הפעמונים הכל שקט ופסטרולי. כשכל החברה בבית התעוררו מהר מאוד החלום הפסטרולי התפוגג. התעוררנו :).

ארוחת בוקר, עוד קצת התארגנות ויצאנו לדרך. בתכנית היום להגיע למפלי גולינג, מסלול יפה בלמרקלאם וסיור במצודת וורפן. הגענו למפלי גולינג בשעות הבוקר המאוחרות. כשיצאנו מהרכב היה גשם רציני אז התעטפנו במעילים ויצאנו לדרך. אחרי חמש דקות לא היה סימן לגשם, היה חמים ונעים.

המפלים בגולינג מאוד יפים והמסלול יחסית קצר. תוך חמש דקות מגיעים למפלים ובהמשך הטיול עולים לגובה ההר בדרך יפה עם גשרים מעץ. טיפסנו, ירדנו היה מקסים.

התכנון היה להגיע ללמרקלאם שנמצא ממש קרוב למפלי גולינג אבל החלטנו לשנות קצת נוף ונסענו למצודת וורפן. במצודה יש חצר ענקית עם משחקים בסגנון עתיק לילדים, סוג של מוזיאון אבירים אבל הקטע החזק הוא מופע האכלת הבזים והנשרים שמתקיים שלוש פעמים ביום. עלייה למצודה אפשרית ברגל או במעלית בתשלום נוסף. העדפנו לשמור את כוחותינו ועלינו במעלית. הילדים שיחקו בבאולינג כדור תלוי, הליכה על קביים קליעת חישוקים לקרן היוניקורן ואז מיהרנו למופע הבזים. המופע ממש מרשים, העופות הדורסים עוברים לנו מעל הראש במהירות מסחררת. קצת מלחיץ. בהמשך הגיעו הנשרים, המאמן זורק להם אוכל באוויר והם תופסים אותו בתעופה. בהתחלה חשבתי שהוא זורק להם חתיכות גדולות של פיתה ואז שמעתי ילד קטן שואל למה זורקים אפרוחים ??!!!? במבט שני ומעמיק יותר ראיתי שאכן מאכילים אותם באפרוחים חיים. מזעזע….

 

מכאן המשכנו לאוכל ונשנושים ולסיום היום חזרנו ללמרקלאם, נקיק יפה וסוער, הליכה נוחה על גשרי עץ ומעט מבקרים בגלל השעה שקרובה לסגירה. פגשנו שם בעיקר ישראלים מאוד נחמדים וראינו כמה אמיצים ברפטינג שנראה בלתי אפשרי.

הבטחנו לילדים שננסה להספיק למגלשות ההרים ליד המגורים שלנו, מקום שנקרא לאקי פליצר. אז יום שלם הילדים מסתובבים, צוחקים וחוזרים על השם המשונה אבל כבר היה מאוחר וויתרנו. נגיע לשם ביום אחר.

אחרי היום המעייף הזה התפנקנו לנו בסאונה הבייתית שלנו. אח, החיים הטובים.

אוסטריה מחכה לנו

יצאנו מהבית ב 4:30 לפנות בוקר לשדה התעופה. הדלפקים של ג'ורדן איירליינס תקועים אי שם מאחורי הדלפקים הרגילים. היינו מרוצים מעצמנו שאין שם בכלל תור ואז התברר לנו שעם כל ההתלהבות פשוט דילגנו על הבידוק הבטחוני. חזרנו על עקבותינו, שכנענו שארזנו לבד ושוב לדלפקים הנטושים.

הטיסה לירדן הייתה קצרצרה. מצאנו עוד כמה משפחות ישראליות שבחרו ליסוע דרך ירדן אז כנראה אנחנו לא לבד בעניין הזה. בעמאן העברנו שעה במשחקים ונשנושים וקדימה לוינה. דיילת הקרקע לפני שעלינו למטוס התלהבה מהשם של ירדן. מיד קראתי לירדן ג'ורדן וקיבלנו אקסטרא חיוכים.

נחתנו בוינה והגענו לאסוף את המזוודות. שוב דרמה קלה כשהתברר שהמזוודה האדומה שלנו לא מגיעה וכנראה שכבר לא תהיה על המסוע. באסה לגמרי. בדרך להתלונן על אובדן המזוודה עברתי ליד מסוע עם מזוודות בודדות וירדן שאלה אותי אם זה לא במקרה המזוודה שלנו שמטיילת לה על המסוע. למרבה המזל זו אכן הייתה המזוודה האבודה. תמה הדרמה.

אספנו את הרכבים ויצאנו לדרך לכיוון פלאכאו. הדרך הייתה ארוכה ולקחה ארבע שעות של נסיעה, תחנת נשנוש של אוכל על הדרך והמשכנו הלאה. הגענו לפלאכאו רק בסביבות שמונה בערב, עייפים. סיכמנו עם בעלת הבית שנעבור לקחת ממנה את המפתח לבית שבו אנחנו נמצאים, מרחק 5 דקות נסיעה. דיברנו איתה והמתנו לה אבל אחרי כמה דקות הבנו שאנחנו כנראה לא במקום הנכון. בשיחה השלישית איתה היא אמרה שהמפתח נמצא בכלל באדנית אז אפשר כבר להגיע לבית בכוחות עצמנו. מצחיקה, הייתה חוסכת לנו חיפושים אחריה…

הגענו לבית ממש מלהיב. יש בו הרבה חדרים, שירותים, מקלחות, חדר אוכל ענק, מטבח מאובזר היטב וסאונה מפנקת. השכנים הכי קרובים נמצאים במרחק רב מאיתנו ויש הרגשה של בית הקטן בערבה. לבעל/ת הבית יש חיבה יתרה לקרניים של איילים או צבאים כך שעל כל קיר יש בין זוג קרניים אחד לעדר שלם.